מרכז לטיפול, יעוץ ואבחון בתחומי הנפש בניהול ד"ר גיא אור
מרכז לטיפול, יעוץ ואבחון בתחומי הנפש
בניהול ד"ר גיא אור
לעזרה חייגו 03-6206417
פגיעה ברצף הישרדותי כמודל הבנה לפוסט טראומה

מאת ד"ר גיא אור

על פי מודל זה, הפרעה נפשית שלאחר אירוע טראומטי נובעת מפגיעה בתחושת הרצף בזמן ובמרחב (בעצמי ובעולם) שהיא חיונית להישרדות האנושית בעולם שהוא כאוטי מיסודו. אפשר לקרוא לתחושת הרצף גם האמונה ברצף שהיא הביטחון באשר למי אני ומה זה העולם. תחושה/אמונה החיונית להישרדות. הפגיעה בתחושת הרצף, או יותר נכון, היעדר שיקומה של תחושת הרצף לאחר אירוע טראומטי, היא שעומדת, על פי מודל זה, בבסיס החוויה של הסובל מתסמונת דחק בתר חבלתית  (PTSD) והיא היכולה להסביר את קיומה של קשת הסימפטומים שהמוטיב ה"הישרדותי" בולט בהם לעין.

אבל הבה נלך קצת אחורה...

בראשית היתה החרדה, העולם היה אז תוהו ובוהו וחושך על פני תהום...

המחשבה שביסוד הקיום האנושי קיימת חרדה, או "חרדה קיומית", או "חרדת כיליון" מוכרת בגישות השונות להבנת הנפש, החברה והתרבות.

אנחנו לא רוצים למות. זה ברור, גם סוסים, תרנגולי הודו ושממיות לא רוצים למות.

אלא שלבני האדם יש בעיה מיוחדת כאן והיא המודעות, ובעניין זה המודעות של הסופיות. המודעות של החיים בזמן ובמקום. כלומר המוגבלות הרבה שיש ל"כאן ועכשיו" לעומת "כל מקום וכל זמן"; מוגבלות המייצגת את הסופיות, את המוות, ואת החרדה הגדולה מכולן.

הדרך בה ניתן להתמודד עם החרדה העזה הזו, על פי מודל זה, היא על ידי יצירת אמונות, שנחוות כמציאות, המקשרות ויוצרות רצף בין "כאן ועכשיו" לבין "כל מקום וכל זמן" ונותנות תחושה של אין סופיות או נצחיות. הרצף הזה, על פי המודל המוצג כאן, הוא מה שעומד מאחורי יצירת תרבות, כל תרבות, שפה, דת, חוקי חברה, אומנות, כללי נימוסים, האתוס של צה"ל ותפישת הצדק של מערכת המשפט.

בביטויים האלה, של התרבות, יש בכדי לטפל בחרדה הקיומית, בחרדה שנודעה לנו לאחר שאכלנו מעץ הדעת, והיא שאנחנו
מוגבלים, שאנחנו נמות.

הקשר הנוצר בין "כאן ועכשיו" לבין "כל מקום וכל זמן" עושה אותנו נצחיים, בלתי פגיעים, לפחות ברוחנו. כך אנו מאמינים. ואנחנו שומרים על האמונות האלה שלנו לעיתים בחירוף נפש ותוך סיכון עצמי, משום שהן שומרות עלינו מפני חרדת הכאוס, התוהו ובוהו והמוות.

את היסודות למודל זה אפשר למצוא כבר באחד המיתוסים הקדומים של התרבות: בסיפור גן העדן.  

שם, בגן העדן, התעוררה אי הנוחות או הבושה, לאחר האכילה מעץ הדעת. העיסוק הגלוי של הסיפור הוא מוסרי ועוסק באיסור, בחטא ובעונשו. אולם הסיפור אינו מתייחס ישירות לפרט אחד חשוב שנמצא בו. יש נעדר שהוא נוכח. יש "לא מדובר" הקשור לידיעה של משהו.

בתורת הספרות יש תפישה לפי לפערים בסיפור יש תפקיד מרכזי בבניית משמעותו.

הפער, או הלוא מדובר, או הנעדר הנוכח בסיפור גן העדן, הוא שאדם וחווה לא אכלו מפרי עץ החיים, למרות שהיתה לכאורה כזו אפשרות. אבל הם כן אכלו מעץ הדעת כדי לדעת גם את זה...

לאור זאת, ברורים יותר העונשים שקיבלו אדם וחווה. שניהם עוסקים במעגל החיים ושניהם מיצגים את שני הפתרונות האנושיים המובהקים לבעיית הנצחיות, או יתר דיוק בעיית הסופיות של החיים והם: הקמת זרע, כלומר ילדים; ועבודה קשה, כלומר הצלחה בקריירה והשארת שם.

נדמה שכך גם קל יותר להבין את להט החרב המתהפכת.

אגב, אנו נוטים לומר "מעגל החיים" ולא "מעגל החיים והמוות"; ואם אנו חושבים על כך, הרי מעגל הוא תיאור גראפי המבטא בתוכו את המשכיותם האין סופית של החיים, בעוד שלמעשה, החיים מתחילים במקום אחד, נגמרים האחר ובדרך כלל זה לא מעגל.

אמונות היוצרות תחושה של רצף וחוסר פגיעות קיימות לא רק במימד התרבותי או החברתי הכללי אלא מאפיינות גם יחסים בין אישיים קרובים וגם את תפישת האדם את עצמו בעולם – כלומר הזהות – שהיא לא רק הידיעה של מי ומה אני אלא גם איך אני צפוי להתנהג או להרגיש, מי ומה אני אהיה בעתיד, כאשר הכי בטוח זה המוכר: "מה שהיה הוא שיהיה" או "כוס התה והספרים הישנים", ובתוך זה הידיעה שאני יכול לשמור על עצמי "חי וקיים...".

טראומה היא סיטואציה מאיימת המוציאה מן הבקבוק את חרדת המוות. זו סיטואציה שבה הרצף המוכר לא עובד יותר. האמונות הופכות למופרכות וחרדת המוות, עם האימה, תחושת האין אונים וחוסר היכולת להבין מה קורה, פורצת.

זו סיטואציה שבה לא ניתן למצוא הסבר ברצף הקודם למה שקורה במציאות ולתגובה הפנימית לה.

בהיעדר היכולת לחוש זאת, את תחושת הרצף, גם אין מילים להגדיר זאת, כי שפה היא כבר ביטוי של רצף, נהרסת גם היכולת לשמור על העצמי. הכל מסוכן. אי אפשר לסמוך על שום דבר ועל אף אחד. לשום דבר אין הסבר. שום דבר לא מובן. נהרסת האמונה בעצמי כבעל יכולת, ובהכרח, נפגעת גם היכולת ליצור קשר קרוב.

ניתן להבין מדוע, בתגובה לכך, מופיע צורך להיות דרוך ולבדוק מסביב, לזכור כל הזמן מה היה כדי שלא לפגוש את זה שוב, ולנסות להימנע מכל מה שדומה לזה. גם אין שום מקום לתכנון העתיד, אין טעם.

זוהי "פוסט טראומה" ואלה בעצם התסמינים שתוארו לעיל.

מרגיש שגם אתה סובל מפוסט-טראומה?

פנה אלינו עוד היום, כדי שנוכל לעזור גם לך!