מרכז לטיפול, יעוץ ואבחון בתחומי הנפש בניהול ד"ר גיא אור
מרכז לטיפול, יעוץ ואבחון בתחומי הנפש
בניהול ד"ר גיא אור
לעזרה חייגו 03-6206417

על הפרעות חרדה בעקבות המלחמה – אבחנה וטיפול

על הפרעות חרדה בעקבות המלחמה – אבחנה וטיפול 

ד"ר גיא אור

התקפות הטילים על מרכזי האוכלוסייה, מה שמהווה את דרך הפעולה המרכזית של החמאס בפרק המלחמה הנוכחי, נועדו לזרות חרדה ופחד. ואכן, למרות יכולת העמידה והחוסן היחסי של העורף, שנתמך כמובן ביכולת ההתגוננות (מרחבים מוגנים, כיפת ברזל), מלחמה זו ההולכת ומתמשכת מעוררת חרדה אצל רבים.

חרדה זו, המתבטאת בביטויים חולפים של מתח גופני, חרדה ולחץ, של אי שקט, קשיי ריכוז בעבודה, דאגנות ותחושה שיש משהו שיושב עלינו, היא תגובה מובנת וטבעית ואינה מהווה ביטוי לתחלואה נפשית. חרדה היא מנגנון תגובה הסתגלותי ותקין לאיום או סכנה. התעוררות של חרדה מלווה בגיוס מנגנוני הגוף (כמו הלב, הריאות ומערכת העצבים המרכזית) הנדרשים למאבק בסכנה או לבריחה ממנה. לכן אנו ממהרים למקום מחסה בעת אזעקה ודואגים למקום בטוח גם לקרובים לנו (במחקר, נמצא שהתגובה המיידית השכיחה ביותר של ישראלים לפיגוע היא להתקשר לקרובים לנו ולוודא שהם בסדר), ולכן גם אנו גם מתקוממים, כועסים, ורוצים להתקיף בחזרה.

תגובות חרדה הן, אם כך, תגובות תקינות. כך יש להבינן וכך יש להתייחס אליהן. אולם לעיתים, לרוב בעקבות חשיפה לפגיעה ממשית, תגובת החרדה תהיה חמורה יותר ותתפתח הפרעת חרדה הקרויה: "הפרעת דחק חריפה". בהמשך הדברים, אעסוק במאפיינים של הפרעה זו, במשמעות שיש לעצם התפתחותה ובאופני הטיפול בה. אומר עתה רק זאת, הפרעת חרדה זו אינה כתגובת החרדה הטבעית והנפוצה, והיא מהווה כבר תחלואה נפשית, אך יש מה לעשות!.     

הפרעת דחק חריפה – אבחנה:

הופעתה של הפרעת דחק חריפה קשורה בחשיפה לאירוע הנחווה כטראומטי, כלומר אירוע שבו יש תחושת סכנה לפגיעה גופנית ממשית, שלאחריו מופיעים תסמינים ממספר קטגוריות ובהן:

1.תסמיני שחזור של האירוע (למשל: זיכרונות חוזרים ומעוררי חרדה, חוויות חושיות חוזרות של האירוע, סיוטי ליליים).

2.ביטויים שליליים של מצב הרוח (כמו: חוסר יכולת לחוש שמחה, סיפוק או אהבה).  

3.תסמיני דיסוציאציה (כגון: תחושה של האדם את עצמו כמוזר ולא מוכר או תחושה כי הסביבה היא זרה ולא מוכרת, תחושת בלבול, או קושי לזכור חלקים חשובים באירוע הטראומטי),

4.תסמיני הימנעות (הכוללים: ניסיון להימנע מהזיכרונות החוזרים על האירוע, או ניסיון להימנע מדברים היכולים להזכיר את האירוע כמו מקומות, סיטואציות, אנשים, עצמים, ריחות וכו' המזכירים אותו),

5.תסמיני יתר ערות (בהם: קשיי שינה, חוסר סבלנות ונטיה להתפרץ בכעס, דריכות יתר, קשיי ריכוז ותגובתיות יתר לרעש או לגירוי מפתיע).

התסמינים גורמים למצוקה ו/או להפרעה תפקודית משמעותית, ונמשכים ברציפות לפחות שלושה ימים ועד חודש.

במקרים רבים בהם מצוין בתקשורת כי יש נפגעי חרדה, מדובר בהפרעה זו.

משמעות האבחנה – הצפי לעתיד וגורמי סיכון

אמנם בחלק לא מבוטל מהסובלים מהפרעת חרדה תהיה החלמה טבעית והתסמינים יחלפו תוך זמן קצר, אך קיומה של הפרעת דחק חריפה נוטה לנבא המשך סבל מתסמינים דומים, וכאשר ההפרעה נמשכת יותר מחודש (בהבדלים קלים בדרישות האבחנתיות), היא תיקרא הפרעת דחק בתר חבלתית (Post Traumatic Stress Disorder - PTSD) – הקרויה לעיתים בשם: "פוסט טראומה" – שהיא הפרעה היכולה להיות קשה ומגבילה. יחד עם זאת, וכפי שיפורט בהמשך, נראה כי טיפול בשלבים המוקדמים יכול להפחית באופן משמעותי את הסיכון לכך.

מחקרים שנערכו בתחום זה איתרו מספר גורמי סיכון להופעת המופע הכרוני של ההפרעה (PTSD) בעקבות אירוע טראומטי, מלבד עצם קיומה של הפרעת דחק חריפה, ובהם:

א.קיומם של תסמיני דיסוציאציה סביב הטראומה (במיוחד קושי לזכור פרטים חשובים מן האירוע, עם חוסר ארגון או פרגמנטציה של רצף הזיכרון).

ב.קצב לב גבוה ובאופן מתמשך (מעל 90 פעימות לדקה).

ג.אסטרטגיות התמודדות נמנעות, כלומר, הימנעות מגירויים או מצבים המזכירים את האירוע הטראומטי וניסיון להימנע מלהיזכר בו – כגישה הנבחרת להתמודדות.

ד.עמדה רגשית שלילית ביחס לאירוע הטראומטי והתגובות אליו (בושה, אשמה).

הטיפול בהפרעת דחק חריפה

בעבודות שנעשו בשנים האחרונות נמצא כי טיפול בגישה התנהגותית קוגניטיבית (CBT) בשלבים המוקדמים לאחר הופעת ההפרעה מקטין באופן משמעותי את הסיכון למהלך כרוני ולסבל מ- PTSD, טיפולים שנמצאו יעילים משמעותית יותר מאשר טיפולים תמיכתיים.

הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי עוסק בשלושה מישורים: 1. הרפיה ורכישת מיומנויות להפחתת חרדה. 2. שינוי דפוסי החשיבה השליליים ו- 3. חשיפה הדרגתית (א) חשיפה במציאות למצבים או גירויים מהם האדם הסובל נמנע. ו- (ב) חשיפה בדמיון לזיכרון האירוע הטראומטי, שגם ממנו נוטה האדם הסובל להימנע.

יצירת מקום מספיק בטוח בטיפול בו ניתן להתמודד עם החרדות גם בטכניקות הרפיה גופניות וגם דרך תיקוני חשיבה, מאפשרת עבודה בחשיפה לשם שבירת מעגל ההימנעות, ובכלל זה הפסקת ההימנעות מהזיכרון הטראומטי – מה שיאפשר התמודדות טובה יותר עם האירוע. אמנם מדובר באירוע לא נעים, הצפוי לעורר רגשות לא קלים, אך משעה שאדם יכול לשאת רגשות אלו ומשעה שאין ברגשות אלו כדי להביא למעגל של הימנעויות, אזי למרות הרגשות הקשים, הזיכרון הטראומטי יכול להחוות עתה כמוכר, כלומר כנמצא על רצף עם מה שהאדם יודע על עצמו והעולם, ושאיננו עוד מסוכן כל כך, כלומר, שאפשר "לחיות איתו", כך, מפסיק בהדרגה הזיכרון להיות טראומטי ותסמיני ההפרעה שוככים.

בספרה "טראומה והחלמה" כותבת ג'ודית לואיס הרמן כי השגיאה השניה בשכיחותה של המטפלים באנשים הסובלים מהפרעה פוסט טראומטית היא שאינם דואגים ל"מקום בטוח" עבור המטופלים. אך השגיאה הראשונה בשכיחות היא שאינם מדברים על הטראומה.

אם כך, גם אם התפתחה הפרעת דחק חריפה, יש מה לעשות ונכון שלא להימנע מלעשות זאת.

סובל מחרדה ומצוקה? פנה אלינו עוד היום כדי שנוכל לעזור גם לך!